סביבת התחנה – רחובות קטנים, בתי קפה ומגע של עיירה איטלקית אמיתית

תחנת טיראנו ממוקמת בלב אזור שקט ואותנטי של העיירה, ומרחק צעדים בודדים מהרחובות שבהם הזמן נע לאט. ממש מעבר לכביש תמצאו סמטה צרה שמובילה למספר בתי קפה קטנים שבהם נהגים ומקומיים שותים אספרסו מוקדם בבוקר. האווירה כאן רגועה וממשיכה את הקסם של העיירה – מושלמת למי שרוצה להיכנס למצב רוח טוב לפני הנסיעה.

בחלק מבתי הקפה תוכלו למצוא גם כריכים ומאפים טריים, כך שהרבה מטיילים מעדיפים להצטייד כאן לפני העלייה לרכבת. הריח של לחם שזה עתה הוכן, יחד עם השיחה השקטה בין המקומיים, יוצרים תחושה שכל מה שקורה כאן הוא פרולוג למסע – חלק טבעי מהחוויה.

הרחובות סביב התחנה מרוצפים באבנים קטנות, ובשעות הבוקר המוקדמות שמש נמוכה מטילה עליהם צל ארוך. מי שמגיע מוקדם במיוחד יכול לחוות שם רגעים כמעט רומנטיים – שקט מלא נוכחות שמקדים את הדרמה של מסלול ברנינה אקספרס, שבדרך כלל רועש בצבעים ונופים יוצאי דופן.

מבנה הקרונות הניצבים בתחנה – מה רואים מבחוץ לפני העלייה

למי שנעמד על הרציף כמה דקות לפני עלייה לרכבת יש הזדמנות נדירה להתבונן מקרוב במבנה הקרונות. קרונות הברנינה אקספרס בטיראנו בדרך כלל מחוברים כבר כאשר הנוסעים מגיעים, וניתן לראות את מנגנוני החיבור ביניהם, את החלונות הרחבים וגם את פתחי מערכת האוורור.

אחד הפרטים שמסקרנים נוסעים רבים הוא שהקרונות עצמם נמוכים מעט מקרונות רכבות רגילות. זאת משום שהמסילה המטפסת להרים צריכה להיות מותאמת לעיקולים חדים ולגובה מהיר. תחנת טיראנו, הממוקמת בגובה נמוך יחסית, מאפשרת לצפות בקלות מלאה בכל הקרונות מבלי שהרציף יהיה מוגבה או חסום.

בנוסף, מי שמסתכל על החלק התחתון של הקרונות יוכל להבחין בגלגלי פלדה קטנים ורחבים יותר מהמקובל – אלו מותאמים למסילות ההרריות של RhB. התחנה מספקת הזדמנות מצוינת לראות פרטים טכניים אלה לפני שהרכבת מתחילה לנוע ומתרחקת בתוך הנוף האלפיני.

הזוויות הטובות ביותר לצילום בתחנה – סודות שלא כולם מכירים

מטיילים רבים מצלמים את הרכבת מהחזית או מהרציף המרכזי, אך יש כמה נקודות נסתרות שמעניקות תמונות הרבה יותר דרמטיות. אחת מהן נמצאת בקצה הצפוני של הרציף, ממש במקום שבו מתחילות המסילות להתעקל החוצה מהתחנה. מנקודה זו ניתן לצלם את כל הרכבת מזווית אלכסונית שמדגישה את אורך הקרונות.

נקודה נוספת כמעט לא מוכרת נמצאת בצידו הדרומי של המבנה הראשי, סמוך לשביל קטן שמוביל לחצר שירות. משם ניתן לתפוס את הרכבת כשהיא עומדת בשקט, מסגרת את עצמה באור רך של בוקר מוקדם. בגלל שזו אינה נקודת מעבר רשמית של נוסעים, יש שם פחות אנשים – מה שמבטיח תמונה נקייה יותר.

כמו כן, מי שעולה מעט במעלה הרחוב שממול לכניסה הראשית יכול לתפוס פריים ייחודי המשלב גם את מבנה התחנה, גם את הרכבת וגם חלק מהעיירה – תמונה שמספרת סיפור של מעבר בין שני עולמות.

מה קורה בתחנה בשעות שונות של היום – אווירה שמשתנה עם הזמן

בבוקר המוקדם התחנה שקטה ומלאה אור רך. זה הזמן שבו מטיילים מתחילים להגיע, שותים קפה ומצלמים את הרכבת הראשונה. השקט הזה נותן תחושה של התארגנות לפני מסע גדול – כאילו היום כולו עדיין מחכה להתרחש.

בשעות הצהריים המקום כבר מרגיש חי ותוסס יותר. רכבות נכנסות ויוצאות, קבוצות של מטיילים מגיעות מהאלפים, והתחנה הופכת למרחב דינמי שבו נשמעים עשרות שפות שונות. בתקופה זו של היום גם הרחבה בין שתי התחנות מתמלאת אנשים – כולם מתרגשים, עייפים או נרגשים מהדרך שעברו.

לקראת הערב התחנה שוב מתרוקנת בהדרגה, ושוב ניתן לשמוע את הצליל העדין של המסילות ואת הרוח שמגיעה מהעמק. זוהי אווירה אחרת לחלוטין – רגועה, קסומה כמעט – שמזכירה שהתחנה חיה לפי הקצב של הרכבת, לא של העיר.